תמונת המצב הקיים
אינספור מחקרים מעידים על קשר בין לימודי מוזיקה לפיתוח האינטליגנציה. בכל זאת, לימודי המוסיקה נדחקים ממערכת השעות בבתי הספר, ונוצר מצב שבו התלמיד או המורה הממוצע חשוף אך ורק למוזיקה בידורית – זו המלווה את תכניות האקטואליה והבידור בכלי התקשורת.
ישנם לעיתים ניסיונות מקומיים ללמד נגינה, אך הם בנויים לרוב ללא שיטתיות וללא תכנית רב שנתית ונכשלים עקב חוסר הערכה מצד ההורים, הנהלת בית-הספר והתלמידים, ובגלל בעיות משמעת. כמו כן בנמצא שיטות הוראה שמרניות ושכר נמוך מאוד למורים.
המורים למוזיקה - לרוב בעלי הכשרה מוזיקאלית מעמיקה – אינם ממצים את הפוטנציאל המקצועי שלהם מפני שאין להם התנאים לעשות זאת.
תכניות משרד החינוך שמות דגש על חינוך להאזנה. בבסיס תכנית "חברותַו" עומדת ההנחה שהנגינה היא הדרך הטובה ביותר להביא את התלמיד להיות מאזין ביקורתי.
מורים ומנהלים חשים שמשנה לשנה מתדרדרת יכולת הקשב של התלמידים. הילדים מביעים רצון לפתרון מיידי ובוז לעקרון תהליכי.
בתחום הספרות והשירה העברית קיים מחסור בחינוך אשר שם דגש על יצירתיות ועל הענקת החוויה שביצירה של שפה, הבנה של טקסטים וקריאה דרמטית ומוסיקאלית שלהם.